כמו הקליטה שלנו, התמונות במוח, הרגשות המוחבאים והקשר לעיניים הוא מאוד חזק וישיר וכן מרידיאן הקיבה הרגיש (אנו חשים ערבוב בבטן או צביטה) הרגשה בקיבה אדם חש כאשר הוא מצוי במצב של פחד, אהבה, התרגשות וכל רגש עוצמתי אחר, המרדיאן קשור אף הוא לעצבי הפנים הקשורים לעצבי העינים.    

תאי העצב של המערכת הפראסימפטטית מצויים במוח התיכון, בלשד המאורך ובאזור העצה של חוט השדרה ומשם לסיבי שריר ciliare  בתוך העין, שליטתם היא על שרירי סיבי גלגל העין והשריר הטבעתי של הקשתית.

המערכת הפראסימטטית אחראית על הפרשת אצטיל כולין.

תאי העצב המרכזיים של מערכת העצבים הסיפמטטים, מצויים באזור החזה והמותניים של חוט השידרה, סיבים סימפטטים עולים דרך שרשרת סימפטטית לגנגיליון ה-cervical superior של הצוואר עד להגעתם לגלגל העין.

המערכת הסימפטטית אחראית על הפרשת האדרנלין.

את החלק הגדול ביותר של מוח הביניים מהווה רמת הראייה – thalamus opticus

ממנה יוצאים:

עצב הראייה- שהוא עצב סנסורי המביא דחפים מרשתית העין.

עצב מניע העיניים- עצב סנסורי המביא דחפים מרשתית העין.

עצב המניע את העיניים- מפעיל את שרירי הקשתית של העין, גורם לצימצום האישון.

עצב הסליל- המפעיל את השריר האלכסוני של גלגל העין, הוא העצב היחיד היוצא מצידו העליון של המוח.

עצב המצד- המפעיל את השריר הישר החיצוני של גלגל העין, המפנה את גלגל העין לצד הרקה.

העצב המשולש- המתפצל לשלושה גזעים, מכיל סיבים סנסוריים, הבאים מעור הפנים והראש,וסיבים מוטוריים המפעילים שרירי לעיסה מסויימים. 

הענף העליון של העצב קולט את רשמי התחושה מארובת העיניים, מבלוטת הדמעות, מחלק של רירית האף וחלליו הסמוכים,  מעור המצח והעפפיים העליונים והתחתונים המצחי של עור הגולגולת.

בזמן מחשבה לגעת בכאב

תוך כדי הריפוי המטופל צריך לחשוב על הכאב ולבצע פעילות, טכניקה של קשר מרדיאן המסוים בפחד,  בדרך כלל הוא מרדיאן הקיבה.

ע"י טכניקת העפעוף מגלים, את הצקרה החסומה, ע"י העפעוף מוצא המטפל את השנה שבה התהוותה הבעיה ועל ידי כך יחד עם המטופל מוצאים את הגורם לפחד האמיתי, כלומר מקור הבעיה.

בזמן שוחשבים על הפחד, ומרגישים את עוצמת הפחד, המטפל מתחיל להכניס את טכניקת "הזזת העינים" ודפיקות על מרדיאנים מסוימים, דבר זה גורם לאדם להתגבר על הפחד שלו.

חוזרים על מהלך זה מספר פעמים עד שהמטופל והמטפל מרגישים שהפחד פחות משמעותי לאותו אדם.